<h1>ספר האסופות מכת"י סימן שצ"ג</h1>
<h2>דף כט.</h2>
דין נטיעת כרם שני ערלה יש לחשוב משעת נטיעה ולא משעה שעושה פרי, ועל כן קורא אותו נטע רבעי, ועתה אכתוב דינו, וראיה לדבר הנוטע פרי עצמו או גרעינין או ייחור ענף של אלן או אלן העולה מאליו ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה, וכשנכנס ראש השנה חשוב שנה שנייה, וכשיגיע תשרי שיני נכנס שנה שלישית, וכשיגיע תשרי שלישית נכנס שנה רביעית, ואפילו הכי פירות של האלן אסורין עדיין משום ערלה עד ט"ו בשבט של אותה שנה שהוא ראש השנה לאלן ומה שחונטו וגדל באותה שנה מט"ו בשבט ואלך הרי זה נטע רבעי וצריך לפדותן ומותרין ואפילו לא גדל בו פירות קודם לכן אלא באותה שנה רביעית פודן ומותרין. דין פדייתן בזה המלכות נוהגין לפדות כל מיני נטיעת פירות ובדין הוא דבהרבה מקומות סתם לן תנא ותני נטע רבעי, וכה משפט הפדייה, פירות שחנטו וגדלו מט"ו בשבט ואלך של שנה ד' כאשר כתבתי לעיל לאחר לקיטתן יקח פשוט היוצא באותה מדינה ויאמר פירות הללו או יאמר פירות שיש לי באותו מקום יהיו מחוללין על זה ויזרוק אותו בנהר, ואם ירא אדם שמא יאכלו בני ביתו מפירות של אלנות בלא פדיון יקח המעה ויאמר כל הפירות שיתלקטו מן האלנות הללו יהו מחוללין על מעה זו ויניח המעה במקום המשתמר, ויזהר שלא יערב אותה עם מעותיו, ולאחר שיכלה כל לקיטתן יזרוק המעה בנהר שלא יהנה ממנה שום אדם, ואפילו אם יש לו פירות שויים מאה מעות או יותר פודה אותם בפשוט, וראיה לדבר במס' ערכין בשילהי פרק המקדיש שדהו [כ"ט ע"א] ההוא גברא דאחרימנהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהוד' א"ל שקול ד' זוזי ושדי לנהרא ולישתרו לך כו', כמאן כשמואל דאמ' הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוט' מחול, ואע"ג דדיעבד קא', וכשפודה אותם מברך באימ"ה אקב"ו על פדיון פרי האלן. ואם כרם הוא מברך על פדיון פרי הכרם. מדי דהוה אחלה ושאר מצוות דמברכינן עליהן עובר לעשייתן, ואחר כך יזרוק דמי הפדיון לנהר וכן נוהגין. משכל טוב דין ערלה ופדיונו פירי דפרדיסא דארבע שנין אסור למיכל מנהון עד דפריק להו דכת' [ויקרא י"ט] ובשנה הרביעית קודש הלולים וגו', כלומ' אחליה, פדה אותו והוציאהו לחולין והדר אכליה. פרי דשאר אלנא לא מחייבי האדנא למפרק דכת' קדש הלולים וגו', דבר שאומרין עליו שירה טעון חלול מאי טעמא הילולים תרתי משמע, ויין הוא דאמרי עליו שירה וכו', ומאן דאית ליה פרדיסא דפירה שוייה מאה זוזי פריק ליה בשוה פרוטה ושפיר דמי דקיימ' לן כשמואל דא' הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, ואע"ג דשמואל בדיעבד קא' הני מלי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה.
